לא על הדוראנט לבדו תחיה הנטס

מה כבר אפשר להגיד על דוראנט שלא אמרו? מדהים, פעם בדור, שחקן ההתקפה הטוב בהיסטוריה ועוד. אך אם הוא קולע ככה וברוקלין מנצחת בשיניים מצבה בכי רע.
מלבד גרין וקצת בלייק אף אחד לא פגע. ג'ו האריס פשוט נעלם בסדרה הזאת – הוא התחיל את הסדרה עם 19 נק' עם 5 שלשות ומאז הוא עם 7 שלשות מתוך 27 ניסיונות. הלילה הוא עם שלשה בודדת מתוך שבעה ניסיונות.
מי שכן הפתיע לטובה היום זה שאמט ששיחק את כל הרבע האחרון ותרם 6 נק' קריטיות והגנה טובה.
היכולת של דוראנט היא באמת יוצאת דופן ואם הוא יצליח לשחזר זאת במשחק הבא מול הבאקס זה יהיה מדהים אך בטווח הרחוק זה לא יחזיק – ההגנות יתמקדו בו יותר והעומס כבר יהיה מסוכן ולא יעיל.

האקס פקטור התורן

מילווקי בראש של המאמן שלה – היא מקובעת. יש לה את אותם ארבעה שחקנים שתורמים בהתקפה (מידלטון, לופז, הולידיי ויאניס) כאשר פה ושם מבליחים שחקנים כמו פורבס עם 10 נק' או טאקר עם 13. ההגנה גם היא מקובעת – יאניס בתור קישוט וסיוע לאחרים בעוד מידלטון וטאקר מנסים בכל כוחם להאט את דוראנט. הולידיי בפרימטר ובתחום המשימות המיוחדות על הגארדים ואילו לופז מנסה לשמש כמגן טבעת.

לעומת זאת, הנטס כמו המאמן שלה – דינאמית וצעירה. הוא מצליח לעמוד איתן מול כל הקשיים (ויש לו הרבה), הוא משחק את המשחק שלו – סמול בול כאשר לופז עדיין עומד על קו השלוש, הגנה טובה על יאניס (קרדיט גם לנכונות של דוראנט לעשות זאת). ושילוב של כמה שחקנים בכל משחק כדי לראות מי "האיש החם".

במשחק הראשון היה זה בלייק גריפין, ג'ו האריס (שלא אקס פקטור אבל הוא עשה את תפקידו) ומייק ג'יימס. במשחק השני ברוס בראון קיבל קרדיט ותרם 13 נק' (משחק אחר כך 16 נק'). הלילה היה זה ג'ף גרין.

לפני כמה שנים הייתה פרסומת של סקוטי פיפן שבה הוא דיבר על הפלייאוף ואמר: "זה הזמן של הכוכבים להאיר, שחקנים משלימים עולים לגדולה…" ועוד.
אצל הנטס, במיוחד בסיטואציה שנוצרה, השחקנים המשלימים קריטים יותר מתמיד. היכולת של השחקנים להפתיע, כל אחד בתורו, והיכולת של נאש להשתמש בהם בזמן הנכון, היא מכרעת ונקווה שימשיכו להפתיע.